המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי (ICERM) מחויב לתמוך בשלום בר קיימא במדינות ברחבי העולם, ואנו מודעים היטב לתרומות שיכולות להיעשות על ידי זקנינו. ICERM הקימה את פורום הזקנים העולמי אך ורק עבור זקנים, שליטים/מנהיגים מסורתיים או נציגים של קבוצות אתניות, דתיות, קהילתיות וילידים. אנו מזמינים את התרומות של אלה שחוו שינויים טכנולוגיים, פוליטיים וחברתיים מדהימים. אנו זקוקים לעזרתם כדי ליישב את השינויים הללו עם חוקים ומסורות מקובלים. אנו מחפשים את חוכמתם ביישוב סכסוכים בדרכי שלום, מניעת סכסוכים, התחלת דיאלוג ועידוד שיטות לא אלימות אחרות ליישוב סכסוכים.

עם זאת, כאשר חקרנו תשובות לשאלות המנחות הספציפיות למפגש זה, מאכזב לראות שלארצות הברית, שבה הארגון שלנו מבוסס, יש דעות מוגבלות על זכויות האדם של אנשים מבוגרים. יש לנו חוקים אזרחיים ופליליים כדי להגן עליהם מפני התעללות פיזית ופיננסית. יש לנו חוקים שיעזרו להם לשמור על אוטונומיה מסוימת, גם כאשר הם צריכים אפוטרופוסים או אחרים שידברו בשמם בנושאים מוגבלים, כגון שירותי בריאות או החלטות פיננסיות. עם זאת, לא עשינו הרבה כדי לערער על נורמות חברתיות, לשמור על הכללת אנשים מזדקנים, או לשלב מחדש את אלה שהפכו מבודדים.

ראשית, אנו מאחדים את כולם מעל גיל 60 לקבוצה אחת, כאילו כולם אותו דבר. האם אתה יכול לדמיין אם היינו עושים את זה עבור כל מי מתחת לגיל 30? לאישה עשירה בת 80 במנהטן שיש לה גישה לטיפול רפואי ולרפואה מודרנית יש בבירור צרכים שונים מאשר לגבר בן 65 באיווה החקלאית. בדיוק כפי שאנו מבקשים לזהות, לאמץ וליישב את ההבחנות בין אנשים עם רקע אתני ודתי שונה, ICERM פועלת להביא זקנים ואנשים מודרים אחרים לשיחות המשפיעות עליהם. לא שכחנו שמה שמשפיע עלינו משפיע גם עליהם. זה נכון שאולי לא נפגע באותן דרכים, אבל כל אחד מאיתנו מושפע באופן ייחודי, וכל אחת מהחוויות שלנו תקפה. עלינו להקדיש זמן להסתכל מעבר לגיל, שכן במובנים מסוימים אנו גם מפלים על בסיס זה ומנציחים את עצם הבעיות שאנו מבקשים לפתור.

שנית, בארה"ב, אנו מגנים על אנשים מבוגרים מפני אפליה כשהם עדיין עובדים, אך נראה שיש השלמה בכל הנוגע לגישה לסחורות ולשירותים, לשירותי בריאות וטיפול סוציאלי. יש לנו דעות קדומות משלנו נגדם כשהן לא "פרודוקטיביות". חוק האמריקנים עם מוגבלות יגן עליהם כשהמגבלות הפיזיות שלהם יורדות והם חייבים לנווט במרחבים ציבוריים, אבל האם יהיו להם טיפול רפואי וטיפול סוציאלי הולם? יותר מדי תלוי בהכנסה, ויותר משליש או האוכלוסייה המזדקנת שלנו חיים בסמוך לרמת העוני הפדרלית. מספרם של בעלי אותה תכנית פיננסית לשנים מאוחרות יותר צפוי רק לעלות, ובזמנים שבהם אנו גם נערכים למחסור בעובדים.

איננו משוכנעים שחקיקה נוספת תשנה חלק ניכר מהאפליה שאנו רואים כלפי אנשים מזדקנים, וגם איננו סבורים שהיא תנוסח בהתאם לחוקה שלנו. כמגשרים ומנחים מיומנים, אנו רואים הזדמנות לדיאלוג ופתרון בעיות יצירתי כאשר אנו כוללים את האוכלוסיות המזדקנות. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האנשים הרבים השונים המרכיבים את החלק הגדול הזה של אוכלוסיית העולם. אולי זה הזמן עבורנו להקשיב, להתבונן ולשתף פעולה.

שלישית, אנו זקוקים ליותר תוכניות ששומרות על אנשים מזדקנים מחוברים לקהילות שלהם. היכן שהם כבר הפכו מבודדים, עלינו לשלב אותם מחדש באמצעות התנדבות, חונכות ותוכניות אחרות שמזכירות להם את ערכם ומעודדות את תרומתם המתמשכת, לא כעונש אלא כהזדמנות. יש לנו תוכניות לילדים, שיישארו ילדים רק 18 שנים. היכן נמצאות התוכניות המקבילות לבני 60 ו-70, שאולי יש להם גם 18 שנים או יותר ללמוד ולצמוח, במיוחד כאשר למבוגרים יש לעתים קרובות יותר ידע וניסיון לחלוק מאשר לילדים במהלך 18 שנותיהם? אני לא מתכוון להציע שלחינוך ילדים אין ערך, אבל אנחנו מפספסים הזדמנויות ענקיות כשאיננו מצליחים להעצים גם אנשים מבוגרים.

כפי שקבע קשר איגוד עורכי הדין האמריקאי בישיבה השישית, "אמנה על זכויות אדם עבור אנשים מבוגרים חייבת להיות יותר מסתם חיבור וציון זכויות. זה חייב לשנות גם את הפרדיגמה החברתית של ההזדקנות". (מוק, 2015). האגודה האמריקאית לגמלאים מסכימה ומוסיפה "על ידי שיבוש ההזדקנות - שינוי השיחה על המשמעות של להזדקן - נוכל להצית פתרונות ולהשתמש במשאבים שמפתחים את מקום העבודה, להרחיב את השוק וליצור מחדש את הקהילות שלנו". (קולט, 2017). איננו יכולים לעשות את כל אלה ביעילות עד שאנו מאתגרים את ההטיות המובלעות שלנו לגבי ההזדקנות, שאנו עושים באמצעות הנחיה מיומנת.

Nance L. Schick, Esq., הנציג הראשי של המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי במטה האומות המאוחדות, ניו יורק.