הצהרת המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי בנושאי מיקוד של המושב ה-8 של קבוצת העבודה הפתוחה של האו"ם בנושא הזדקנות

המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי (ICERM) מחויב לתמוך בשלום בר קיימא במדינות ברחבי העולם, ואנו מודעים היטב לתרומות שיכולות להיעשות על ידי זקנינו. ICERM הקימה את פורום הזקנים העולמי אך ורק עבור זקנים, שליטים/מנהיגים מסורתיים או נציגים של קבוצות אתניות, דתיות, קהילתיות וילידים. אנו מזמינים את התרומות של אלה שחוו שינויים טכנולוגיים, פוליטיים וחברתיים מדהימים. אנו זקוקים לעזרתם כדי ליישב את השינויים הללו עם חוקים ומסורות מקובלים. אנו מחפשים את חוכמתם ביישוב סכסוכים בדרכי שלום, מניעת סכסוכים, התחלת דיאלוג ועידוד שיטות לא אלימות אחרות ליישוב סכסוכים.

עם זאת, כאשר חקרנו תשובות לשאלות המנחות הספציפיות למפגש זה, מאכזב לראות שלארצות הברית, שבה הארגון שלנו מבוסס, יש דעות מוגבלות על זכויות האדם של אנשים מבוגרים. יש לנו חוקים אזרחיים ופליליים כדי להגן עליהם מפני התעללות פיזית ופיננסית. יש לנו חוקים שיעזרו להם לשמור על אוטונומיה מסוימת, גם כאשר הם צריכים אפוטרופוסים או אחרים שידברו בשמם בנושאים מוגבלים, כגון שירותי בריאות או החלטות פיננסיות. עם זאת, לא עשינו הרבה כדי לערער על נורמות חברתיות, לשמור על הכללת אנשים מזדקנים, או לשלב מחדש את אלה שהפכו מבודדים.

ראשית, אנו מאחדים את כולם מעל גיל 60 לקבוצה אחת, כאילו כולם אותו דבר. האם אתה יכול לדמיין אם היינו עושים את זה עבור כל מי מתחת לגיל 30? לאישה עשירה בת 80 במנהטן שיש לה גישה לטיפול רפואי ולרפואה מודרנית יש בבירור צרכים שונים מאשר לגבר בן 65 באיווה החקלאית. בדיוק כפי שאנו מבקשים לזהות, לאמץ וליישב את ההבחנות בין אנשים עם רקע אתני ודתי שונה, ICERM פועלת להביא זקנים ואנשים מודרים אחרים לשיחות המשפיעות עליהם. לא שכחנו שמה שמשפיע עלינו משפיע גם עליהם. זה נכון שאולי לא נפגע באותן דרכים, אבל כל אחד מאיתנו מושפע באופן ייחודי, וכל אחת מהחוויות שלנו תקפה. עלינו להקדיש זמן להסתכל מעבר לגיל, שכן במובנים מסוימים אנו גם מפלים על בסיס זה ומנציחים את עצם הבעיות שאנו מבקשים לפתור.

שנית, בארה"ב, אנו מגנים על אנשים מבוגרים מפני אפליה כשהם עדיין עובדים, אך נראה שיש השלמה בכל הנוגע לגישה לסחורות ולשירותים, לשירותי בריאות וטיפול סוציאלי. יש לנו דעות קדומות משלנו נגדם כשהן לא "פרודוקטיביות". חוק האמריקנים עם מוגבלות יגן עליהם כשהמגבלות הפיזיות שלהם יורדות והם חייבים לנווט במרחבים ציבוריים, אבל האם יהיו להם טיפול רפואי וטיפול סוציאלי הולם? יותר מדי תלוי בהכנסה, ויותר משליש או האוכלוסייה המזדקנת שלנו חיים בסמוך לרמת העוני הפדרלית. מספרם של בעלי אותה תכנית פיננסית לשנים מאוחרות יותר צפוי רק לעלות, ובזמנים שבהם אנו גם נערכים למחסור בעובדים.

איננו משוכנעים שחקיקה נוספת תשנה חלק ניכר מהאפליה שאנו רואים כלפי אנשים מזדקנים, וגם איננו סבורים שהיא תנוסח בהתאם לחוקה שלנו. כמגשרים ומנחים מיומנים, אנו רואים הזדמנות לדיאלוג ופתרון בעיות יצירתי כאשר אנו כוללים את האוכלוסיות המזדקנות. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האנשים הרבים השונים המרכיבים את החלק הגדול הזה של אוכלוסיית העולם. אולי זה הזמן עבורנו להקשיב, להתבונן ולשתף פעולה.

שלישית, אנו זקוקים ליותר תוכניות ששומרות על אנשים מזדקנים מחוברים לקהילות שלהם. היכן שהם כבר הפכו מבודדים, עלינו לשלב אותם מחדש באמצעות התנדבות, חונכות ותוכניות אחרות שמזכירות להם את ערכם ומעודדות את תרומתם המתמשכת, לא כעונש אלא כהזדמנות. יש לנו תוכניות לילדים, שיישארו ילדים רק 18 שנים. היכן נמצאות התוכניות המקבילות לבני 60 ו-70, שאולי יש להם גם 18 שנים או יותר ללמוד ולצמוח, במיוחד כאשר למבוגרים יש לעתים קרובות יותר ידע וניסיון לחלוק מאשר לילדים במהלך 18 שנותיהם? אני לא מתכוון להציע שלחינוך ילדים אין ערך, אבל אנחנו מפספסים הזדמנויות ענקיות כשאיננו מצליחים להעצים גם אנשים מבוגרים.

כפי שקבע קשר איגוד עורכי הדין האמריקאי בישיבה השישית, "אמנה על זכויות אדם עבור אנשים מבוגרים חייבת להיות יותר מסתם חיבור וציון זכויות. זה חייב לשנות גם את הפרדיגמה החברתית של ההזדקנות". (מוק, 2015). האגודה האמריקאית לגמלאים מסכימה ומוסיפה "על ידי שיבוש ההזדקנות - שינוי השיחה על המשמעות של להזדקן - נוכל להצית פתרונות ולהשתמש במשאבים שמפתחים את מקום העבודה, להרחיב את השוק וליצור מחדש את הקהילות שלנו". (קולט, 2017). איננו יכולים לעשות את כל אלה ביעילות עד שאנו מאתגרים את ההטיות המובלעות שלנו לגבי ההזדקנות, שאנו עושים באמצעות הנחיה מיומנת.

Nance L. Schick, Esq., הנציג הראשי של המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי במטה האומות המאוחדות, ניו יורק. 

הורד את ההצהרה המלאה

הצהרת המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי בנושאי מיקוד של המושב ה-8 של קבוצת העבודה הפתוחה של האו"ם בנושא הזדקנות (5 במאי 2017).
שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף