עולם של טרור: משבר דיאלוג תוך-אמוני

תקציר:

מחקר זה על עולם טרור ומשבר דיאלוג פנים-אמוני חוקר את השפעת הטרור הדתי המודרני ומבסס כיצד ניתן להפעיל דיאלוג תוך-אמוני בניהול המשבר הזה לפני שניתן יהיה לחקור פתרון מדיני. המחקר מזהה קבוצות טרור רבות שנוצרו תחת המטרייה של לוחמי חופש, אשר מסלימים את האלימות, וגורמות לחסידי דת חפים מפשע להפוך לקורבנות של נסיבות. המחקר גם מגלה שבמספר ארגונים מבוססי-דת, הושקעו מאמצים מועטים או כלל לא לנהל דיאלוג בנושאים שנויים במחלוקת המניעים קבוצות דתיות מסוימות לאמץ פעילויות מונעות טרור. במקרים רבים התהפך התפקיד הדתי של גישור על פערים בין בני אדם מכיוון שכמה מנהיגים אמונית נמצאים בחזית בהדלקת אלימות בשם הדת. מסקנת המחקר היא שהרמה שבה הטרור מוצדק בשם הדת מדאיגה. בוקו חראם בצפון ניגריה וצבא ההתנגדות של ג'וזף קוני מצפון אוגנדה ועד לאזור האגמים הגדולים של אפריקה הם דוגמאות ידועות. לכן מעודדים ארגונים מבוססי אמונה להתייצב לטובת שלום על ידי הקלת דיאלוג פנים-אמוני. המחקר ממליץ כי מאחר שפעולות טרור מבוצעות על ידי כמה אנשים בעלי אינטרסים אנוכיים, אין להפליל את כל חברי הקהילה. ניתן להפוך את עולם הטרור לעולם של שלום באמצעות דיאלוג. טרנספורמציה תוך-דתית מספקת בסיס הכרחי שעליו ניתן להשיג דיאלוג ושינוי בין-דתי.

קרא או הורד את המאמר המלא:

Segujja, Badru Hasan (2017). עולם של טרור: משבר דיאלוג תוך-אמוני

Journal of Living Together, 4-5 (1), עמ' 204-220, 2017, ISSN: 2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון).

@Article{Segujja2017
כותרת = {עולם של טרור: משבר דיאלוג תוך-אמוני}
מחבר = {באדרו חסן סגוג'ה}
כתובת אתר = {https://icermediation.org/an-intra-faith-dialogue-crisis/}
ISSN = {2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון)}
שנה = {2017}
תאריך = {2017-12-18}
IssueTitle = {לחיות ביחד בשלום ובהרמוניה}
יומן = {Journal of Living Together}
נפח = {4-5}
מספר = {1}
דפים = { 204-220}
מוציא לאור = {המרכז הבינלאומי לגישור אתנו-דתי}
כתובת = {Mount Vernon, New York}
מהדורה = {2017}.

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף