בניית גישור בינלאומי: השפעה על עשיית שלום בניו יורק

בראד הקמן

Building International Mediation: Impact on Peacemaking בניו יורק ברדיו ICERM שודר ב-19 במרץ 2016.

בפרק זה, בראד הקמן מדבר על שנותיו לקידום שלום בחו"ל וכיצד הניסיון שלו בעבודה במדינות רבות תרם לפיתוח תכניות גישור ושאר תוכניות יישוב סכסוכים בניו יורק.

 

בראד הקמן

בראד הקמן הוא המנכ"ל של New York Peace Institute, אחד משירותי התיווך הקהילתיים הגדולים בעולם.

בראד הקמן הוא גם פרופסור משנה במרכז לעניינים גלובליים של אוניברסיטת ניו יורק, שם קיבל את פרס המצוינות בהוראה. הוא מכהן במועצות המנהלים של האגודה הלאומית לגישור קהילתי, האגודה ליישוב סכסוכים במדינת ניו יורק, והיה נאמן מייסד של מוזיאון השלום של העיר ניו יורק. בראד הכשיר איגודי עובדים, משטרת ניו יורק, נאס"א, ארגונים קהילתיים, תוכניות של האו"ם, מנהיגות נשים מתעוררות במפרץ הפרסי ותאגידים ביותר מעשרים מדינות. האימונים שלו ידועים בשילובם של האיורים שלו, תרבות הפופ, הומור ותיאטרון, כפי שניתן לראות בהרצאת TEDx שלו, התקרבות לאמצע.

העניין של בראד בקידום דיאלוג שליו החל בזמן שלימד באוניברסיטה בפולין ב-1989, כשהוא עד למעבר משלטון סובייטי לדמוקרטיה באמצעות משא ומתן בשולחן עגול. בראד היה בעבר סגן נשיא של Safe Horizon, סוכנות מובילה לשירותי קורבנות ומניעת אלימות, שם פיקח על התיווך שלהם, משפחות של קורבנות רצח, שירותים משפטיים, נגד סחר, התערבות מחבלים ותוכניות נגד מעקב. הוא גם שימש כמנהל הבינלאומי של שותפים לשינוי דמוקרטי, שם עזר לפתח את מרכזי הגישור הראשונים במזרח אירופה, בבלקן, בברית המועצות לשעבר ובאמריקה הלטינית. עבודתו הוצגה בוול סטריט ג'ורנל, הניו יורק טיימס, TimeOut ניו יורק, NASH Radio, Telemundo, Univision וכלי תקשורת אחרים.

בראד קיבל תואר שני באמנויות ביחסים בינלאומיים מבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ותואר ראשון במדעי המדינה ממכללת דיקינסון. 

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף