מערכת החמולות והדת בסומליה הן שתי הזהויות הבולטות ביותר שמגדירות את המבנה החברתי הבסיסי של האומה הסומלית. מבנה זה היה הגורם המאחד העיקרי של העם הסומלי. למרבה הצער, אותה מערכת נתפסת כאבן נגף לפתרון הסכסוך הפנים-מדינתי הסומלי. ניתן לראות כי החמולה בולטת כעמוד התווך המרכזי של המבנה החברתי בסומליה. זוהי נקודת הכניסה לפרנסת העם הסומלי. מאמר זה בוחן את האפשרות להפוך את הדומיננטיות של קרבת החמולות להזדמנות לנטרול ההשפעה השלילית של הקיצוניות דתית. המאמר מאמץ את תיאוריית הטרנספורמציה של הקונפליקט שהעלה ג'ון פול לדרך. ההשקפה הפילוסופית של המאמר היא שלום חיובי כפי שמקדם גלטונג. נתונים ראשוניים נאספו באמצעות שאלונים, דיונים בקבוצות מיקוד (FGDs) ולוחות זמנים של ראיונות חצי מובנים בהם השתתפו 223 נשאלים בעלי ידע על נושאי סכסוך בסומליה. נתונים משניים נאספו באמצעות סקירת ספרות של ספרים וכתבי עת. המחקר זיהה את החמולה כתלבושת החזקה בסומליה שיכולה לערב את הקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב, במשא ומתן לשלום. אי אפשר לכבוש את אל-שבאב מכיוון שהוא פועל בתוך האוכלוסייה ויש לו יכולת הסתגלות גבוהה על ידי שימוש בטקטיקות לוחמה א-סימטריות. בנוסף, ממשלת סומליה נתפסת על ידי אל שבאב כמעשה ידי אדם, ולפיכך, שותפה לא לגיטימית ולא ראויה לשאת ולתת איתו. יתר על כן, שיתוף הקבוצה במשא ומתן הוא דילמה; דמוקרטיות אינן מנהלות משא ומתן עם קבוצות טרור שמא יניחו להן לגיטימציה כקול האוכלוסייה. לכן, החמולה הופכת ליחידה הקריאה לטיפול באחריות המשא ומתן בין הממשלה לקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב. החמולה יכולה גם למלא תפקיד מפתח ביצירת קשר עם בני הנוער שהם יעדים למסעות הקצנה של קבוצות קיצוניות. המחקר ממליץ על שיתוף פעולה עם מערכת החמולות בסומליה, כמוסד חשוב במדינה, כדי לספק אמצע בסכסוך ולשמש גשר בין המדינה לקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב. מערכת החמולות עשויה להביא פתרונות תוצרת בית לסכסוך.