חוזקות וחולשות של מודל הגישור האופייני לסין

תקציר:

כשיטה מועדפת ופופולרית ליישוב סכסוכים עם היסטוריה ומסורת ארוכות, מודל הגישור הסיני התפתח לצורה אופיינית ומעורבת. מודל הגישור האופייני מצביע על כך שמצד אחד, סגנון הגישור הממוסד בכבדות בהנחיית בתי המשפט המקומיים הופעל באופן נרחב ברוב ערי החוף בעלות התפתחות כלכלית יחסית; מצד שני, גישת הגישור המסורתית שבאמצעותה מחלוקות נפתרות בעיקר באמצעות ראשי כפרים, מנהיגי חמולות ו/או אליטות קהילתיות עדיין קיימת ונהוגה באזורים הכפריים של סין. מחקר זה מציג את המאפיינים הייחודיים של מודל הגישור של סין ודן ביתרונות ובחולשות של מודל הגישור האופייני לסין.

קרא או הורד את המאמר המלא:

וואנג, Zhiwei (2019). נקודות החוזק והחולשה של מודל הגישור האופייני לסין

Journal of Living Together, 6 (1), עמ' 144-152, 2019, ISSN: 2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון).

@Article{Wang2019
כותרת = {חוזקות וחולשות של מודל הגישור האופייני של סין}
מחבר = {Zhiwei Wang}
כתובת אתר = {https://icermediation.org/chinas-mediation-model/}
ISSN = {2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון)}
שנה = {2019}
תאריך = {2019-12-18}
יומן = {Journal of Living Together}
נפח = {6}
מספר = {1}
דפים = {144-152}
מוציא לאור = {המרכז הבינלאומי לגישור אתנו-דתי}
כתובת = {Mount Vernon, New York}
מהדורה = {2019}.

שיתוף

מאמרים נוספים

האם אמיתות מרובות יכולות להתקיים בו זמנית? הנה איך גינון אחד בבית הנבחרים יכול לסלול את הדרך לדיונים קשים אך ביקורתיים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודות מבט שונות

בלוג זה מתעמק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מתוך הכרה בנקודות מבט מגוונות. זה מתחיל בבחינת הביקורת של הנציגה רשידה טלאיב, ולאחר מכן מתחשב בשיחות המתגברות בין קהילות שונות - מקומית, ארצית וגלובלית - המדגישות את החלוקה הקיימת מסביב. המצב מורכב ביותר, כרוך בסוגיות רבות כגון מחלוקת בין בעלי דתות ואתניות שונות, יחס לא פרופורציונלי לנציגי הבית בהליך המשמעתי של הלשכה, וסכסוך רב-דורי שורשי. נבכי הביקורת של טלאיב וההשפעה הסייסמית שהייתה לה על רבים כל כך הופכים את זה למכריע עוד יותר לבחון את האירועים המתרחשים בין ישראל לפלסטין. נראה שלכולם יש את התשובות הנכונות, אך אף אחד לא יכול להסכים. למה זה המצב?

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

אתניות ככלי להרגעת קיצוניות דתית: תיאור מקרה של סכסוכים תוך-מדינתיים בסומליה

מערכת החמולות והדת בסומליה הן שתי הזהויות הבולטות ביותר שמגדירות את המבנה החברתי הבסיסי של האומה הסומלית. מבנה זה היה הגורם המאחד העיקרי של העם הסומלי. למרבה הצער, אותה מערכת נתפסת כאבן נגף לפתרון הסכסוך הפנים-מדינתי הסומלי. ניתן לראות כי החמולה בולטת כעמוד התווך המרכזי של המבנה החברתי בסומליה. זוהי נקודת הכניסה לפרנסת העם הסומלי. מאמר זה בוחן את האפשרות להפוך את הדומיננטיות של קרבת החמולות להזדמנות לנטרול ההשפעה השלילית של הקיצוניות דתית. המאמר מאמץ את תיאוריית הטרנספורמציה של הקונפליקט שהעלה ג'ון פול לדרך. ההשקפה הפילוסופית של המאמר היא שלום חיובי כפי שמקדם גלטונג. נתונים ראשוניים נאספו באמצעות שאלונים, דיונים בקבוצות מיקוד (FGDs) ולוחות זמנים של ראיונות חצי מובנים בהם השתתפו 223 נשאלים בעלי ידע על נושאי סכסוך בסומליה. נתונים משניים נאספו באמצעות סקירת ספרות של ספרים וכתבי עת. המחקר זיהה את החמולה כתלבושת החזקה בסומליה שיכולה לערב את הקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב, במשא ומתן לשלום. אי אפשר לכבוש את אל-שבאב מכיוון שהוא פועל בתוך האוכלוסייה ויש לו יכולת הסתגלות גבוהה על ידי שימוש בטקטיקות לוחמה א-סימטריות. בנוסף, ממשלת סומליה נתפסת על ידי אל שבאב כמעשה ידי אדם, ולפיכך, שותפה לא לגיטימית ולא ראויה לשאת ולתת איתו. יתר על כן, שיתוף הקבוצה במשא ומתן הוא דילמה; דמוקרטיות אינן מנהלות משא ומתן עם קבוצות טרור שמא יניחו להן לגיטימציה כקול האוכלוסייה. לכן, החמולה הופכת ליחידה הקריאה לטיפול באחריות המשא ומתן בין הממשלה לקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב. החמולה יכולה גם למלא תפקיד מפתח ביצירת קשר עם בני הנוער שהם יעדים למסעות הקצנה של קבוצות קיצוניות. המחקר ממליץ על שיתוף פעולה עם מערכת החמולות בסומליה, כמוסד חשוב במדינה, כדי לספק אמצע בסכסוך ולשמש גשר בין המדינה לקבוצה הקיצונית הדתית, אל שבאב. מערכת החמולות עשויה להביא פתרונות תוצרת בית לסכסוך.

שיתוף