דברי ברכה בכנס הבינלאומי השנתי 2014 ליישוב סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום

בוקר טוב לכולם!

בשם מועצת המנהלים של ICERM, נותני החסות, הצוות, המתנדבים והשותפים, זה הכבוד הכנה והזכות הגדולה שלי לברך את כולכם לכנס הבינלאומי השנתי הראשון ליישוב סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום.

אני רוצה להודות לכולכם על שהקדשתם את הזמן מלוחות הזמנים העמוסים שלכם (או מהחיים בפנסיה) כדי להצטרף אלינו לאירוע זה. זה כל כך נפלא לראות ולהיות בחברת כל כך הרבה חוקרים ידועים, מתרגלים ליישוב סכסוכים, קובעי מדיניות, מנהיגים וסטודנטים ממדינות רבות ברחבי העולם. אני רוצה להזכיר שהרבה אנשים היו אוהבים להיות כאן היום, אבל בגלל כמה סיבות, הם לא הצליחו להגיע. חלקם צופים באירוע באינטרנט בזמן שאנחנו מדברים. אז הרשה לי גם לקבל את פני הקהילה המקוונת שלנו לכנס הזה.

באמצעות ועידה בינלאומית זו, אנו רוצים להעביר מסר של תקווה לעולם, במיוחד לצעירים ולילדים שמתוסכלים בגלל הסכסוכים האתניים והדתיים התכופים, הבלתי פוסקים והאלימים העומדים בפנינו כעת.

המאה ה-21 ממשיכה לחוות גלים של אלימות אתנית ודתית מה שהופך אותה לאחד האיומים ההרסניים ביותר לשלום, לייצוב פוליטי, לצמיחה כלכלית ולביטחון בעולמנו. סכסוכים אלה הרגו והרסו עשרות אלפים ועקרו מאות אלפים, והטמיעו את הזרע לאלימות גדולה עוד יותר בעתיד.

לוועידה הבינלאומית השנתית הראשונה שלנו, בחרנו את הנושא: "היתרונות של זהות אתנית ודתית בגישור בעימותים ובבניית שלום". לעתים קרובות מדי, ההבדלים באתניות ובמסורות האמוניות נתפסים כחסרון לתהליך השלום. הגיע הזמן להפוך את ההנחות הללו ולגלות מחדש את היתרונות שההבדלים הללו מציעים. הטענה שלנו היא שחברות המורכבות ממיזוג של אתניות ומסורות אמונות מציעות נכסים שלא נחקרו ברובם לקובעי המדיניות, לתורמים ולסוכנויות ההומניטריות ולעוסקים בתחום הגישור הפועלים לסייע להם.

ועידה זו נועדה אפוא להציג מבט חיובי על קבוצות אתניות ודתיות ותפקידיהן ביישוב סכסוכים ובניית שלום. מאמרים להצגה בכנס זה ובפרסום לאחר מכן יתמכו במעבר מההתמקדות בהבדלים אתניים ודתיים וחסרונותיהם, למציאת וניצול המשותף והיתרונות של אוכלוסיות מגוונות מבחינה תרבותית. המטרה היא לעזור אחד לשני לגלות ולהפיק את המרב ממה שיש לאוכלוסיות הללו להציע במונחים של הפחתת סכסוכים, קידום שלום וחיזוק כלכלות לשיפור כולם.

מטרת הכנס הזה היא לעזור לנו להכיר אחד את השני ולראות את הקשרים והמשותפים שלנו בצורה שלא נעשתה זמינה בעבר; לעורר חשיבה חדשה, לעורר רעיונות, חקירה ודיאלוג ולשתף חשבונות אמפיריים, שיציגו ותומכים בעדויות ליתרונות הרבים שמציעות אוכלוסיות רב-אתניות ורב-דתיות כדי להקל על השלום ולקדם רווחה חברתית וכלכלית.

תכננו עבורכם תוכנית מרגשת; תוכנית הכוללת נאום מרכזי, תובנות מהמומחים ודיוני פאנל. אנו בטוחים שבאמצעות פעילויות אלו, נרכוש כלים ומיומנויות תיאורטיות ומעשיות חדשות שיסייעו למנוע ולפתור קונפליקטים אתניים ודתיים בעולמנו.

ICERM שמה דגש חזק על דיונים פתוחים ברוח של תן וקח, הדדיות, אמון הדדי ורצון טוב. אנו מאמינים שבעיות מחלוקת צריכות להיפתר באופן פרטי ובשקט, ולא ניתן לפתור בעיות מסובכות על ידי קיום הפגנות אלימות, הפיכות, מלחמות, הפצצות, התנקשויות, התקפות טרור ומעשי טבח או על ידי כותרות בעיתונות. כפי שאמר דונלד הורוביץ בספרו, קבוצות אתניות בעימות, "רק באמצעות דיון הדדי ורצון טוב ניתן להגיע להסדר ידידותי".

עם כל הענווה אני רוצה להוסיף שמה שהתחיל ב-2012 כפרויקט צנוע שמטרתו להציע שיטות חלופיות למניעה, פתרון וחינוך אנשים לגבי סכסוכים בין-אתניים ובין-דתיים, הפך היום לארגון תוסס ללא מטרות רווח ולתנועה בינלאומית. , כזו המגלמת את רוח הקהילה ורשת של בוני גשרים ממדינות רבות ברחבי העולם. אנו מתכבדים שיש בקרבנו כמה מבוני הגשרים שלנו. חלקם נסעו מארצותיהם כדי להשתתף בכנס זה בניו יורק. הם פעלו ללא לאות כדי לאפשר את האירוע הזה.

אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להודות לחברי הדירקטוריון שלנו, במיוחד ליו"ר הדירקטוריון, ד"ר דיאנה ווגנה. מאז 2012, ד"ר דיאנה ואני בסיוע חברי הדירקטוריון שלנו עבדנו יום ולילה על מנת להפוך את ICERM לארגון מתפקד. למרבה הצער, ד"ר דיאנה וואגנה אינה נוכחת איתנו פיזית היום עקב כמה צרכים דחופים שעלו לפתע. אני רוצה לקרוא חלק מההודעה שקיבלתי ממנה לפני כמה שעות:

"שלום חברי היקר,

זכית לאמונה והערצה כל כך גדולה ממני שאין לי ספק שכל מה שאתה שם את ידך אליו בימים הקרובים יהיה הצלחה מהותית.

אני אהיה איתך ושאר חברינו ברוח בזמן שאני לא, ואצפה לשמוע על כל רגע כשהכנס יתכנס ויחגוג את מה שיכול להיות אפשרי כאשר אנשים מוכנים לשים את הטיפול ותשומת הלב שלהם לכיוון החשוב ביותר מכל המטרות, שלום.

כואב לי הלב מהמחשבה שאני לא שם כדי לספק ידיים מסייעות ומילות עידוד לאירוע הזה, אבל צריך לסמוך על כך שהטוב הגבוה ביותר מתפתח כמו שצריך". זה היה מד"ר דיאנה וואגנה, יו"ר המועצה.

באופן מיוחד, אני רוצה להודות בפומבי על התמיכה שקיבלנו מאדם חשוב בחיי. לולא הסבלנות של האדם הזה, התמיכה הכספית הנדיבה, העידוד, הסיוע הטכני והמקצועי והמסירות לטפח תרבות של שלום, הארגון הזה לא היה קיים. אנא הצטרף אלי להודות לאשתי היפה, דיומריס גונזלס. Diomaris הוא העמוד החזק ביותר שיש ל-ICERM. לקראת יום הכנס היא לקחה יומיים חופש מתפקידה החשוב על מנת לוודא שהכנס הזה יצליח. לא אשכח להכיר גם בתפקידה של חמותי, דיומרס גונזלס, שנמצאת כאן איתנו.

ולבסוף, אנו שמחים לקבל איתנו מישהו שמבין את הנושאים שאנו רוצים לדון בהם בכנס הזה טוב יותר מרובנו. היא מנהיגה אמונה, סופרת, פעילה, אנליסטית, דוברת מקצועית ודיפלומטית קריירה. היא השגרירה המיידית בעבר למען חופש דת בינלאומי עבור ארצות הברית של אמריקה. בארבע וחצי השנים האחרונות, שנתיים של הכנה והעברת דיון פה אחד לאישור הסנאט האמריקני, ושנתיים וחצי בתפקיד, הייתה לה הזכות והכבוד לשרת את הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של ארצות הברית.

מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה כשגרירת ארצות הברית בכללה לחופש דת בינלאומי, היא הייתה היועצת העיקרית הן לנשיא ארצות הברית והן לשר החוץ לחופש דת ברחבי העולם. היא הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה והנקבה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. היא הייתה השגרירה השלישית בכללותה, מאז הקמתה, וייצגה את ארצות הברית ביותר מ-3 מדינות ויותר מ-25 התקשרויות דיפלומטיות, תוך שילוב חופש הדת במדיניות החוץ והביטחון הלאומי של ארה"ב.

משפיעה בינלאומית ואסטרטגית הצלחה, הידועה במחוננותה בבניית גשרים ובדיפלומטיה ייחודית בכבוד, היא זכתה זה עתה לתואר עמית מבקר באוניברסיטה הקתולית של אמריקה לשנת 2014, והוזמנה להיות עמית באוניברסיטת אוקספורד בלונדון.

מגזין ESSENCE כינה אותה לאחת מ-40 נשות הכוח המובילות, יחד עם הגברת הראשונה מישל אובמה (2011), ומגזין MOVES כינה אותה לאחרונה כאחת מנשות ה-TOP POWER MOVES לשנת 2013 בגאלה של השטיח האדום בניו יורק.

היא זוכה במספר פרסים, כולל פרס אשת המצפון מהאו"ם, פרס מרטין לותר קינג ג'וניור, פרס מנהיג החזון, פרס ג'ודית הוליסטר לשלום ופרס ההלני לשירות הציבור, וכן כתבה עשרה ספרים, שלושה מהם רבי מכר, כולל "מבורך מדי מכדי להיות בלחץ: מילות חוכמה לנשים בתנועה (תומס נלסון).

באשר לכבוד והדגשים בחייה, היא מצטטת: "אני יזמית אמונה, מחברת בין עסקים, אמונה ומנהיגים פוליטיים ברחבי העולם".

היום היא כאן כדי לחלוק איתנו את החוויות שלה בחיבור בין קבוצות אתניות ודתיות במדינות ברחבי העולם, ולעזור לנו להבין היתרונות של זהות אתנית ודתית בגישור סכסוכים ובניית שלום.

גבירותיי ורבותיי, אנא הצטרפו אליי לקבל את פני הדובר המרכזי של הכנס הבינלאומי השנתי הראשון שלנו ליישוב סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום, השגרירה סוזן ג'ונסון קוק.

נאום זה ניתן בכנס הבינלאומי הראשון לשנתית של המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי לפתרון סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום שהתקיים בעיר ניו יורק, ארה"ב, ב-1 באוקטובר 1. נושא הכנס היה: "היתרונות של זהות אתנית ודתית בגישור בעימותים ובבניית שלום".

דברי ברכה:

Basil Ugorji, מייסד ומנכ"ל, המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי, ניו יורק.

נואם מרכזי:

השגרירה סוזן ג'ונסון קוק, שגרירה שלישית ברחבה לחופש דת בינלאומי עבור ארצות הברית של אמריקה.

מנחה בוקר:

פרנסיסקו פוצ'ארלו.

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף