פירוק נשק במהלך מלחמת אתנית ודת: נקודת המבט של האו"ם

נאום מכובד שנשא בכנס הבינלאומי השנתי 2015 ליישוב סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום שהתקיים בניו יורק ב-10 באוקטובר 2015 על ידי המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי.

רַמקוֹל:

קרטיס ריינולד, מזכיר, המועצה המייעצת של המזכיר הכללי לענייני פירוק נשק, משרד האו"ם לענייני פירוק נשק, מטה האומות המאוחדות, ניו יורק.

זה נותן לי תענוג גדול להיות כאן הבוקר כדי לדבר איתך על עבודת האו"ם, בפרט, של משרד האו"ם לענייני פירוק נשק (UNODA) ועל מאמציו לטפל בכל מקורות הסכסוך המזוין מנקודת המבט. של פירוק נשק.

תודה למרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי (ICERM) על ארגון הכנס החשוב הזה. זה מגיע כשאנו מציינים את יום השנה ה-70 לאומות המאוחדות, אשר עומדת בחוד החנית של מאמצי בניית השלום ומניעת סכסוכים ברחבי העולם במשך שבעה עשורים. לכן, אנו מברכים על עבודתם הבלתי נלאית של ארגוני חברה אזרחית כמו שלך לפתח שיטות חלופיות למניעה ופתרון של סכסוכים מזוינים וחינוך אנשים לגבי הסכנות של סכסוכים בין-אתניים ובין-דתיים.

ארגוני החברה האזרחית תרמו תרומה גדולה גם לתחום הפירוק מנשק, ומשרד האו"ם לענייני פירוק נשק מודה במיוחד על עבודתם בהקשר זה.

בתור ותיק בשש משימות שמירת השלום של האו"ם, הייתי עד ומכיר היטב את הנזק החברתי, הסביבתי והכלכלי המתמשך שגרמו סכסוכים מזוינים בחלקים רבים של העולם. כפי שכולנו יודעים, לסכסוכים כאלה יש כמה סיבות שורשיות, דת ומוצא אתני הם רק שניים מהם. סכסוכים יכולים להיגרם גם ממספר סיבות אחרות שיש לטפל בהן באמצעים מתאימים המטפלים ישירות בגורמים שורשיים ספציפיים, לרבות אלה ממוצא דתי ואתני.

לעמיתיי במחלקה לעניינים פוליטיים, בפרט לאלה ביחידה לתמיכה בגישור, יש מנדט למצוא אמצעים מתאימים לטיפול בשורשי הסכסוך מכל הסוגים והפעילו מגוון רחב של משאבים בתחומי עימות רבים עם יעילות רבה. מאמצים אלה, אף שהם יעילים מאוד במקרים מסוימים, אינם מספיקים כשלעצמם כדי לטפל באופן מלא בסכסוכים מזוינים מכל הסוגים. כדי להתמודד ביעילות עם סכסוכים מזוינים, כולל טיפול בגורמים השורשיים שלהם ובתוצאות ההרסניות שלהם, האו"ם מסתמך על מגוון רחב של מומחיות.

בהקשר זה, המחלקות השונות בתוך מערכת האומות המאוחדות משתפות פעולה כדי להביא את המשאבים המיוחדים וכוח האדם שלהן לידי ביטוי בבעיית הסכסוך המזוין. מחלקות אלו כוללות את משרד האו"ם לענייני פירוק נשק, המחלקה לעניינים פוליטיים, המחלקה לפעולות שמירת שלום (DPKO), המחלקה לשירות שטח (DFS) ועוד רבים אחרים.

זה מביא אותי לעבודה של המשרד לענייני פירוק נשק ותפקידו במניעה ופתרון של סכסוך מזוין. התפקיד שלנו במה שהוא בעצם מאמץ שיתופי, הוא להפחית את זמינות הנשק והתחמושת שמזינים סכסוך. נושא הפאנל הזה: "פירוק נשק במהלך מלחמת אתניים ודתות" מעיד כנראה שקיימת גישה מיוחדת לפירוק נשק בהקשר של סכסוך דתי ואתני. הרשו לי להבהיר בהתחלה: משרד האו"ם לענייני פירוק נשק אינו מבחין בין סוגי הסכסוך המזוין השונים ומאמץ גישה אחידה בביצוע מנדט הפירוק שלו. באמצעות פירוק נשק, אנו מקווים לצמצם את הזמינות של כל סוגי הנשק המעוררים כיום סכסוכים דתיים, אתניים ואחרים ברחבי העולם.

פירוק נשק, בהקשר של כל הסכסוכים, בין אם הם אתניים, דתיים או כרוכים בדרך אחרת באיסוף, תיעוד, שליטה וסילוק של נשק קל, תחמושת, חומרי נפץ וכלי נשק קל וכבד של לוחמים. המטרה היא לצמצם ובסופו של דבר לחסל את הזמינות הבלתי מוסדרת של נשק ובכך להוריד את הסיכויים לקידום עימות מכל סוג שהוא.

המשרד שלנו פועל כדי לתמוך ולקדם הסכמי בקרת נשק, שכן הסכמים אלה מילאו תפקידים מכריעים בנטרול סכסוכים לאורך ההיסטוריה של פירוק הנשק. הם פעלו כצעדים בוני אמון, וסיפקו גם דרך וגם הזדמנות להעלאת כוחות מנוגדים לשולחן המשא ומתן.

אמנת סחר הנשק ותוכנית הפעולה, למשל, הם שני כלים חשובים מאוד שהקהילה הבינלאומית יכולה להפעיל כאמצעי הגנה מפני העברה בלתי חוקית, הצטברות מערערת יציבות ושימוש לרעה בנשק קונבנציונלי המשמש, לעתים קרובות כל כך, לקידום אתני, דתי , וסכסוכים אחרים.

ה-ATT שאומץ לאחרונה על ידי העצרת הכללית של האו"ם נועד לקבוע את הסטנדרטים הבינלאומיים המשותפים הגבוהים ביותר האפשריים להסדרת הסחר הבינלאומי בנשק קונבנציונלי, ולמנוע ולמגר את הסחר הבלתי חוקי בנשק קונבנציונלי והסטתם. התקווה היא שעם הרגולציה המוגברת של סחר הנשק תתממש מידה גדולה יותר של שלום באזורי סכסוך.

כפי שאמר לאחרונה המזכ"ל, "אמנת סחר הנשק מציעה הבטחה לעולם שליו יותר ולבטל פער מוסרי בולט במשפט הבינלאומי.

מלבד תפקידו בתמיכה באימוץ אמנת הסחר בנשק, משרד האו"ם לענייני פירוק נשק מפקח על תוכנית הפעולה למניעה, מאבק ומיגור הסחר הבלתי חוקי בנשק קל ונשק קל על כל היבטיה. זוהי יוזמה חשובה הנתמכת על ידי האו"ם שהוקמה בשנות ה-1990 כדי לצמצם את הזמינות של נשק קל ונשק קל על ידי קידום משטרי בקרת נשק שונים במדינות המשתתפות.

מועצת הביטחון של האו"ם ממלאת גם תפקיד מרכזי בפירוק הנשק במטרה לחסל סכסוכים אתניים, דתיים ואחרים. באוגוסט 2014 קיבלה מועצת הביטחון החלטה בדבר איומים על השלום והביטחון הבינלאומי הנגרמים מפעולות טרור[1], תוך התייחסות ספציפית לאיום הנשקף מלוחמי טרור זרים. באופן משמעותי, המועצה אישרה מחדש את החלטתה שמדינות צריכות למנוע אספקה, מכירה או העברה ישירה או עקיפה של נשק למדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש), חזית אל-נוסרה (ANF) ולכל הפרטים, הקבוצות, ההתחייבויות, וכן ישויות הקשורות לאל-קאעידה.[2]

לסיום, ביקשתי להאיר מעט את עבודתו של משרד האו"ם לענייני פירוק נשק והתפקיד הקריטי של פירוק הנשק בפתרון סכסוכים אתניים, דתיים ואחרים. פירוק הנשק, כפי שאולי הבנתם עד עכשיו, הוא רק חלק מהמשוואה. עבודתנו באו"ם לסיום סכסוכים אתניים, דתיים ואחרים היא מאמץ קולקטיבי של חלקים רבים במערכת האו"ם. רק על ידי רתימת המומחיות המיוחדת של מגזרים שונים במערכת האו"ם נוכל לטפל בצורה הטובה ביותר בגורמים השורשיים לסכסוכים דתיים, אתניים ואחרים בצורה יעילה.

[1] S/RES/2171 (2014), 21 באוגוסט 2014.

[2] S/RES/2170 (2014), מסמך 10.

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף