יישוב סכסוכים ילידים ופיוס לאומי: למידה מבתי המשפט בגאקאקה ברואנדה

מחקר זה מתמקד בשני אפיקים דרכם ניתן לבצע מנגנוני אחריות בעידן הקהילה היזידית שלאחר רצח העם: שיפוטי ולא שיפוטי. צדק מעברי הוא הזדמנות ייחודית לאחר משבר לתמוך במעבר של קהילה ולטפח תחושת חוסן ותקווה באמצעות תמיכה אסטרטגית רב-ממדית. אין גישה של 'גודל אחד מתאים לכולם' בסוגים אלה של תהליכים, ומאמר זה לוקח בחשבון מגוון גורמים חיוניים בביסוס הבסיס לגישה יעילה לא רק להחזיק באנשי המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט (דאעש). אחראים על הפשעים שלהם נגד האנושות, אבל כדי להעצים חברים יזידים, במיוחד ילדים, להחזיר לעצמם תחושת אוטונומיה וביטחון. תוך כדי כך, החוקרים פורסים את הסטנדרטים הבינלאומיים של חובות זכויות האדם של ילדים, תוך ציון אילו רלוונטיים בהקשר העיראקי והכורדי. לאחר מכן, על ידי ניתוח לקחים שנלמדו ממחקרי מקרה של תרחישים דומים בסיירה לאון וליבריה, המחקר ממליץ על מנגנוני אחריות בינתחומיים שבמרכזם עידוד השתתפות והגנה של ילדים בהקשר היזידי. ניתנות דרכים ספציפיות שדרכן ילדים יכולים וצריכים להשתתף. ראיונות בכורדיסטאן העיראקית עם שבעה ילדים ניצולי שבי דאעש אפשרו חשבונות ממקור ראשון כדי ליידע את הפערים הנוכחיים בטיפול בצרכים שלהם לאחר השבי, והובילו ליצירת פרופילים מיליטנטיים של דאעש, הקושרים אשמים לכאורה להפרות ספציפיות של החוק הבינלאומי. עדויות אלו מעניקות תובנה ייחודית על חווית הניצולים הצעירים היזידים, וכאשר הן מנותחות בהקשרים הדתיים, הקהילתיים והאזוריים, מספקות בהירות בשלבים הבאים ההוליסטיים. החוקרים מקווים לשדר תחושת דחיפות בהקמת מנגנוני צדק מעברי יעילים עבור הקהילה היזידית, וקוראים לשחקנים ספציפיים, כמו גם לקהילה הבינלאומית לרתום סמכות שיפוט אוניברסלית ולקדם את הקמת ועדת אמת ופיוס (TRC) כארגון דרך לא ענישה שבאמצעותה ניתן לכבד את חוויותיהם של יזידים, כל זאת תוך כיבוד ניסיונו של הילד.