אימוץ פלורליזם בישראל ובפלסטין

תקציר:

Prospects for peace between Israel and Palestine can be greatly enhanced by embracing pluralism and seeking win-win solutions. כפי שמתגלה בכתבי הקודש של היהדות, הנצרות והאסלאם, כל שלוש הדתות מבטאות אמונה באהבת אלוהים ובאהבת רע. בכל שלוש הדתות אהבת לרעך מגיעה לאירוח כלפי זרים בעקבות הדוגמה של אברהם, האב הקדמון הרוחני המשותף שלהם. בארץ הקודש הכנסת אורחים יכולה לקבל ביטוי מעשי במערכות פוליטיות בעלות אופי פלורליסטי. ישראל יכולה למלא את המחויבות ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני מוחלט לכל תושביה ללא הבדל דת, גזע ומין" המופיעה בהכרזה על הקמת מדינת ישראל (1948). Instead of being a divided city let Jerusalem be transformed into a unified international city with sovereignty by both Israel and Palestine and the capital for both nations. מדינת פלסטין העתידית יכולה לאפשר לחלק מההתנחלויות להישאר ולהציע לתושבים אזרחות מלאה בפלסטין והשתתפות מלאה בחיים האזרחיים. כדי לאפשר מעבר שליו, יכולה להיות ועדת אמת ופיוס שתתבסס על הניסיון של 30 מדינות ברחבי העולם.

קרא או הורד את המאמר המלא:

הולמן, הווארד W (2016). Embracing Pluralism in Israel and Palestine

כתב עת של חיים ביחד, 2-3 (1), עמ' 46-51, 2016, ISSN: 2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון).

@Article{Hallman2016
כותרת = {אימוץ הפלורליזם בישראל ובפלסטין}
מחבר = {Howard W. Hallman}
כתובת אתר = {https://icermediation.org/pluralism-in-israel-and-palestine/}
ISSN = {2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון)}
שנה = {2016}
תאריך = {2016-12-18}
IssueTitle = {פתרון סכסוכים מבוסס אמונה: חקירת הערכים המשותפים במסורות הדתיות של אברהם
}
יומן = {Journal of Living Together}
נפח = {2-3}
מספר = {1}
דפים = {46-51}
מוציא לאור = {המרכז הבינלאומי לגישור אתנו-דתי}
כתובת = {Mount Vernon, New York}
מהדורה = {2016}.

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף

COVID-19, בשורת השגשוג 2020 ואמונה בכנסיות נבואיות בניגריה: מיקום מחדש של נקודות מבט

מגיפת נגיף הקורונה הייתה ענן סערה הורס עם מעטפת כסף. הוא הפתיע את העולם והותיר בעקבותיו פעולות ותגובות מעורבות. COVID-19 בניגריה נכנס להיסטוריה כמשבר בריאות הציבור שעורר רנסנס דתי. זה הרעיד את מערכת הבריאות של ניגריה ואת הכנסיות הנבואיות עד היסוד שלהן. מאמר זה מציב בעייתיות את הכישלון של נבואת השגשוג של דצמבר 2019 לשנת 2020. באמצעות שיטת המחקר ההיסטורית, הוא מאשש נתונים ראשוניים ומשניים כדי להדגים את ההשפעה של בשורת השגשוג הכושלת של 2020 על אינטראקציות חברתיות ואמונה בכנסיות נבואיות. הוא מגלה שמבין כל הדתות המאורגנות הפועלות בניגריה, הכנסיות הנבואיות הן האטרקטיביות ביותר. לפני ה-COVID-19, הם התייצבו כמרכזי ריפוי עטורי שבחים, רואים ושוברים עול רע. והאמונה בעוצמתן של נבואותיהם הייתה חזקה ובלתי מעורערת. ב-31 בדצמבר 2019, נוצרים מושבעים וגם לא סדירים קבעו פגישה עם נביאים וכמרים כדי לקבל מסרים נבואיים לשנה החדשה. הם התפללו את דרכם לשנת 2020, והשליכו והימנעו מכל כוחות הרשע לכאורה שנפרסו כדי למנוע את שגשוגם. הם זרעו זרעים באמצעות הקרבה ומעשר כדי לגבות את אמונותיהם. כתוצאה מכך, במהלך המגיפה, כמה מאמינים נלהבים בכנסיות נבואיות שייטו תחת האשליה הנבואית שכיסוי בדמו של ישו בונה חסינות וחיסון נגד COVID-19. בסביבה נבואית מאוד, כמה ניגרים תוהים: איך זה שאף נביא לא ראה את COVID-19 מגיע? מדוע הם לא הצליחו לרפא אף חולה COVID-19? מחשבות אלו ממקמות מחדש את האמונות בכנסיות נבואיות בניגריה.

שיתוף