הסטודנט המנוח

מה קרה? רקע היסטורי לסכסוך

הסכסוך הזה התרחש בבית ספר תיכון מקומי למדע וטכנולוגיה בעל מוניטין שנמצא קרוב מאוד לעיר הפנימית. בנוסף למדריכים ואנשי אקדמיה המצטיינים, מעמדו הנהדר של בית הספר נובע במידה רבה מסגל התלמידים המגוון ומשימת ההנהלה לחגוג ולכבד את התרבויות והדתות של התלמידים. ג'מאל הוא תלמיד בכיר, תלמיד כבוד, פופולרי בקרב חבריו לכיתה וחביב על המדריכים שלו. מתוך ארגוני הסטודנטים והמועדונים הרבים שבית הספר הקים, ג'מאל חבר הן באיגוד הסטודנטים השחור והן באגודת הסטודנטים המוסלמית. כאמצעי לכבד את הדבקות האיסלאמית, מנהל בית הספר התיר לתלמידיו המוסלמים לקיים שירות שישי קצר בתום שעת הצהריים שלהם לפני תחילת שיעורי אחר הצהריים, כאשר ג'מאל מוביל את השירות. עוד הורה המנהל למורים בבית הספר לא להעניש תלמידים אלה אם יגיעו לשיעור באיחור של כמה דקות ביום שישי, בעוד שהתלמידים צריכים גם לעשות מה שהם יכולים כדי להגיע לשיעורים שלהם בזמן.

ג'ון הוא מורה חדש יחסית בבית הספר, שמנסה למלא את חובותיו ולהמשיך להפוך את בית הספר למצוין עבור מה שהוא ידוע בו. מאחר ועברו רק מספר שבועות, ג'ון אינו מכיר את קבוצות התלמידים השונות ואת הגמישות שהעניק המנהל במצבים מסוימים. ג'מאל הוא תלמיד בכיתה של ג'ון, ובשבועות הראשונים מאז שג'ון התחיל ללמד, ג'מאל היה מגיע לכיתה באיחור של חמש דקות בימי שישי. ג'ון התחיל להגיב על האיחור של ג'מאל וכיצד אין זה ממדיניות בית הספר להגיע מאוחר. בהנחה שג'ון מודע לשירות שישי שג'מאל רשאי להוביל ולהשתתף בו, ג'מאל פשוט יתנצל ויושב במקומו. ביום שישי אחד, לאחר מספר תקריות נוספות, ג'ון אומר בסופו של דבר לג'מאל מול הכיתה כי מדובר ב"בריונים רדיקליים צעירים מהעיר הפנימית כמו ג'מאל שבית הספר צריך לדאוג לגבי המוניטין שלו". ג'ון גם איים להכשיל את ג'מאל אם יגיע מאוחר פעם נוספת למרות שהוא שמר על א' מוצק בכל עבודתו והשתתפותו.

סיפורי אחד של השני – איך כל אחד מבין את המצב ומדוע

ג'ון- הוא חסר כבוד.

עמדה:

ג'מאל הוא בריון רדיקלי שצריך ללמד אותו כללים וכבוד. הוא לא יכול פשוט להיכנס לכיתה מתי שמתחשק לו ולהשתמש בדת כתירוץ.

תחביבים:

ביטחון בטיחות: התקבלתי כאן כדי לשמור ולבנות את המוניטין של בית הספר. אני לא יכול לאפשר לילד נמוך חיים להשפיע על הביצועים שלי כמדריך ועל הדירוגים שלבית הספר הזה לקח כל כך הרבה שנים לבנות.

צרכים פסיכולוגיים: אני חדש בבית הספר הזה ולא יכול ללכת עליי על ידי צעיר מהרחוב שמטיף לרדיקליזם איסלאמי בכל יום שישי. אני לא יכול להיראות חלש מול מורים אחרים, המנהלת או התלמידים.

שייכות/רוח צוות: בית הספר הזה ידוע בזכות מדריכים מעולים ותלמידים הישגיים שעובדים יחד. יצירת חריגים להטפת דת אינה המשימה של בית הספר.

הערכה עצמית/כבוד: זה לא מכבד אותי כמדריך שתלמיד נוהג להגיע מאוחר. לימדתי בבתי ספר רבים, מעולם לא נאלצתי להתמודד עם שטויות כאלה.

מימוש עצמי: אני יודע שאני מדריך טוב, בגלל זה התקבלתי לעבוד כאן. אני אולי קצת קשוח כשאני מרגיש שאני צריך להיות, אבל זה הכרחי לפעמים.

ג'מאל- הוא גזען איסלאמופובי.

עמדה:

ג'ון לא מבין שקיבלתי אישור להנחות את שירותי שישי. זה רק חלק מהדת שלי שאני רוצה לדבוק בו.

תחביבים:

ביטחון בטיחות: אני לא יכול להיכשל בשיעור כשהציונים שלי מדהימים. זה חלק מהמשימה של בית הספר לחגוג את האתניות והדתות של התלמידים, וקיבלתי את אישור המנהלת להשתתף בתפילת יום שישי.

צרכים פסיכולוגיים: אני לא יכול להמשיך להידחק לשוליים כתוצאה ממה שמתואר בתקשורת, על שחורים או מוסלמים. עבדתי כל כך קשה מאז שהייתי צעיר כדי תמיד להשיג ציונים טובים, כך שהצטיינתי יכולה לדבר עבורי כמו הדמות שלי, במקום שישפטו אותי או תיוגו.

שייכות/רוח צוות: אני בבית הספר הזה ארבע שנים; אני בדרך לקולג'. האווירה של בית הספר הזה היא מה שאני מכיר ואוהב; אנחנו לא יכולים להתחיל לגלות שנאה ופרידה בגלל הבדלים, חוסר הבנה וגזענות.

הערכה עצמית/כבוד: להיות מוסלמי ושחור הם חלקים גדולים מהזהות שלי, את שניהם אני אוהב. זה סימן של בורות להניח שאני "בריון" בגלל שאני שחור ושבית הספר קרוב לעיר הפנימית, או שאני רדיקלי פשוט בגלל שאני דבק באמונה המוסלמית.

מימוש עצמי: האופי והציונים הטובים שלי הם חלק ממה שהופך את בית הספר הזה למעולה כמו שהוא. אני בהחלט משתדל להגיע בזמן לכל שיעור, ואני לא יכול לשלוט אם מישהו יבוא לדבר איתי אחרי השירות. אני חלק מבית הספר הזה ועדיין צריך להרגיש שמכבדים אותי על הדברים החיוביים שאני מראה.

פרויקט גישור: תיאור מקרה של גישור שפותח על ידי פאטן גריב, 2017

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף