שינויי האקלים מפעילים לחץ על קהילות לחשוב מחדש על עיצוב ותפעול, במיוחד בהתייחס לאסונות סביבתיים. ההשפעה השלילית של משבר האקלים על קהילות צבע מדגישה את הצורך בצדק אקלימי כדי למזער את ההשפעה ההרסנית על קהילות אלו. שני מונחים משמשים לעתים קרובות בשילוב עם השפעה סביבתית לא מידתית: גזענות סביבתית וצדק סביבתי. גזענות סביבתית היא ההשפעה הלא פרופורציונלית של שינויי האקלים על אנשים צבעוניים ועל אלו החיים בעוני. צדק סביבתי הוא המענה לטיפול בפערים אלה. מאמר זה יתמקד בהשפעת שינויי האקלים על אוכלוסיות אתניות, ידון במגמות הנוכחיות במדיניות הצדק הסביבתי של ארצות הברית, וידון בתפקידו של המתווך לעזור לגשר על הפער בקונפליקטים הנובעים מהתהליך. בסופו של דבר, שינויי האקלים ישפיעו על כולם. עם זאת, ההשפעה הראשונית שלה מכוונת באופן לא פרופורציונלי לקהילות אפרו-אמריקאים, היספנים ועניות. ההשפעה הלא פרופורציונלית הזו נובעת מפרקטיקות ממוסדות היסטוריות, כגון ריפוי אדום ופרקטיקות אחרות שמנעו ממיעוטים גישה למשאבים. זה גם הפחית את החוסן בתוך קהילות אלה להתמודד עם תוצאות של אסונות סביבתיים. הוריקן קתרינה, למשל, והשפעתו על קהילות בדרום היא דוגמה להשפעות חסרות פרופורציה של אסונות אקלים על קהילות צבעוניות. בנוסף, עדויות מצביעות על כך שהשבריריות גוברת בארה"ב ככל שהאסונות הסביבתיים מתגברים, במיוחד במדינות פחות תקינות מבחינה כלכלית. עולים גם החששות שבריריות זו עלולה להגביר את הפוטנציאל להיווצרות סכסוכים אלימים. ההשלכות העדכניות יותר של COVID19, ההשפעה השלילית שלו על קהילות צבע, והעלייה בתקריות אלימות שאפילו מכוונות כלפי מוסדות דת, עשויות לאותת כי עליית המתחים עשויה להיות תוצאה עקיפה של משבר האקלים. מה יהיה אם כן תפקידו של המגשר, וכיצד יכול המגשר לתרום להענקת חוסן רב יותר במסגרת הצדק הסביבתי? מאמר זה נועד להתייחס לשאלה זו, ויכלול דיון בצעדים פוטנציאליים שמתווכים יכולים לנקוט כדי לעזור להגביר את החוסן הקהילתי וכן כמה תהליכים שיכולים לעזור להפחית את המתחים האתניים שהם תוצאה עקיפה של שינויי אקלים.
