הממשק בין גישות מסורתיות ומודרניות ליישובי סכסוכים: חקירה מקהילת קוריה של קניה וטנזניה

תקציר:

גישות מסורתיות ומודרניות לניהול סכסוכים ובניית שלום משכו את תשומת לבם של חוקרים וחוקרים רבים בעולם. עם זאת, קיים ויכוח חם בכל הנוגע לשימוש בשתי הגישות בניהול ופתרון סכסוכים אתניים באפריקה. חלק מהחוקרים טוענים שלגישות מסורתיות לניהול סכסוכים ולפתרונות יש פוטנציאל גדול לניהול סכסוכים ובניית שלום באפריקה. אחרים רואים בגישות המסורתיות של אפריקה לניהול סכסוכים ובניית שלום כלא יעילות ומוגבלת; שקונפליקטים יכולים להיפתר רק באמצעות שימוש בגישות מודרניות שתוכננו על ידי מדינות בעלות השפעה מערבית. בין שתי נקודות המבט יש קריאה של כמה חוקרים לסינרגיה בין גישות מסורתיות ומודרניות. בהסתמך על עדויות מקהילת קוריה השוכנת משני צידי הגבול של טנזניה-קניה, מאמר זה בוחן את האבולוציה של שתי הגישות, את שיתוף הפעולה שלהן וכיצד ניתן לשלב אותן ביעילות כדי להבטיח שלום בר קיימא בקהילות אפריקאיות. המאמר מסתמך על מקורות משניים, ארכיוניים ובעל פה שנאספו בקניה ובטנזניה. היא טוענת שאין להשתמש בגישות מסורתיות ומודרניות ללא תלות זו בזו. במקום זאת, מדינות אפריקה צריכות לפתח מדיניות המאפשרת לשתי הגישות לקיים יחסים הדדיים בתהליך בניית שלום בר קיימא.

קרא או הורד את המאמר המלא:

Magoti, Idy Ramadhani (2019). הממשק בין גישות מסורתיות ומודרניות ליישובי סכסוכים: חקירה מקהילת קוריה של קניה וטנזניה

Journal of Living Together, 6 (1), עמ' 173-187, 2019, ISSN: 2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון).

@Article{Magoti2019
כותרת = {הממשק בין גישות מסורתיות ומודרניות של פתרונות סכסוכים: חקירה מקהילת קוריה בקניה וטנזניה}
מחבר = {Iddy Ramadhani Magoti}
כתובת אתר = {https://icermediation.org/traditional-and-modern-conflict-resolutions/}
ISSN = {2373-6615 (הדפס); 2373-6631 (מקוון)}
שנה = {2019}
תאריך = {2019-12-18}
יומן = {Journal of Living Together}
נפח = {6}
מספר = {1}
דפים = {173-187}
מוציא לאור = {המרכז הבינלאומי לגישור אתנו-דתי}
כתובת = {Mount Vernon, New York}
מהדורה = {2019}.

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף