אלימות ואפליה נגד מיעוטים דתיים במחנות פליטים ברחבי אירופה

נאום Basil Ugorji נשא על ידי Basil Ugorji נשיא ומנכ"ל המרכז הבינלאומי לגישור אתני דתי ICERM ניו יורק ארה"ב

נאום שנשא באסיל אוגורג'י, נשיא ומנכ"ל, המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי (ICERM), ניו יורק, ארה"ב, באסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, הוועדה להגירה, פליטים ועקורים, שטרסבורג, צרפת, ב- יום חמישי, 3 באוקטובר 2019, בין השעות 2:3.30-8:XNUMX (חדר XNUMX).

זה כבוד להיות כאן ב האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה. תודה שהזמנת אותי לדבר על "אלימות ואפליה של מיעוטים דתיים במחנות פליטים ברחבי אירופה." תוך הכרה בתרומות החשובות של המומחים שדיברו לפניי בנושא זה, נאומי יתמקד כיצד ניתן להשתמש בעקרונות של דיאלוג בין-דתי כדי לשים קץ לאלימות ואפליה של מיעוטים דתיים - במיוחד בקרב פליטים ומבקשי מקלט - ברחבי אירופה.

הארגון שלי, המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי, מאמין שקונפליקטים המעורבים בדת יוצרים סביבות יוצאות דופן שבהן נוצרות גם מחסומים ייחודיים וגם אסטרטגיות פתרון או הזדמנויות. לא משנה אם הדת קיימת כמקור לסכסוך, לאתוס תרבותי מושרש, ערכים משותפים ואמונות דתיות הדדיות יש את היכולת להשפיע באופן מהותי הן על התהליך והן על התוצאה של פתרון סכסוכים.

כמרכז מצוינות מתפתח לפתרון סכסוכים אתניים ודתיים ובניית שלום, אנו מזהים צרכי מניעת ופתרון סכסוכים אתניים ודתיים, ואנו מגייסים משאבים, כולל גישור אתני-דתי ותוכניות דיאלוג בין-דתי לתמיכה בשלום בר-קיימא.

בעקבות הזרם המוגבר של מבקשי מקלט בשנים 2015 ו-2016, כאשר כמעט 1.3 מיליון פליטים בעלי אמונות דתיות שונות הגישו בקשה להגנת מקלט באירופה ויותר מ-2.3 מיליון מהגרים נכנסו לאירופה על פי הפרלמנט האירופי, אירחנו כנס בינלאומי בנושא בין-דתי דו שיח. בדקנו את התפקידים החיוביים והפרו-חברתיים ששיחקו שחקנים דתיים בעלי מסורות וערכים משותפים בעבר וממשיכים למלא בחיזוק הלכידות החברתית, יישוב סכסוכים בדרכי שלום, דיאלוג והבנה בין-דתיים ותהליך הגישור. ממצאי מחקר שהוצגו בכנס שלנו על ידי חוקרים מיותר מ-15 מדינות חושפים כי הערכים המשותפים ב דתות שונות ניתן לנצל כדי לטפח תרבות של שלום, לשפר את תהליכי הגישור והדיאלוג והתוצאות, ולחנך את המתווכים ומנחי הדיאלוג של סכסוכים דתיים ואתנו-פוליטיים, כמו גם קובעי מדיניות וגורמים ממלכתיים ולא-מדינתיים אחרים הפועלים להפחתת האלימות ולפתור סכסוכים בתוך מרכזי מהגרים או מחנות פליטים או בין מהגרים לקהילות המארחות שלהם.

אמנם זה לא הזמן לפרט ולדון בכל הערכים המשותפים שמצאנו בכל הדתות, אבל חשוב לציין שכל עמי האמונה, ללא קשר לשיוך הדתי שלהם, מאמינים ומנסים לממש את כלל הזהב שאומר ואני מצטט: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לאחרים." במילים אחרות, "עשה לאחרים כפי שהיית רוצה שיעשו לך." ערך דתי משותף נוסף שזיהינו בכל הדתות הוא קדושת כל חיי אדם. זה אוסר על אלימות כלפי מי ששונה מאיתנו, ומעודד חמלה, אהבה, סובלנות, כבוד ואמפתיה.

בידיעה שבני אדם הם חיות חברתיות שנועדו לחיות עם אחרים, כמהגרים או חברים בקהילות המארחות, השאלה שצריכה להיענות היא: כיצד נוכל להתמודד עם הקשיים ביחסים בין אישיים או בין קבוצתיים כדי "להביא לחברה שמכבדת את האנשים, המשפחות, הרכוש והכבוד של אחרים ששונים מאיתנו ונוהגים בדת אחרת?"

שאלה זו מעודדת אותנו לפתח תיאוריית שינוי שניתן יהיה לתרגם לפועל. תיאוריית השינוי הזו מתחילה באבחון או מסגור מדויק של הבעיה במרכזי מהגרים ומחנות פליטים ברחבי אירופה. לאחר שהבעיה מובנת היטב, ימופו מטרות ההתערבות, שיטת ההתערבות, כיצד יתרחש השינוי וההשפעות המיועדות של שינוי זה.

אנו ממסגרים אלימות ואפליה נגד מיעוטים דתיים במחנות פליטים ברחבי אירופה כמצב של סכסוך דתי ועדתי לא שגרתי. לבעלי עניין בסכסוך הזה יש מערכת שונה של השקפות עולם ומציאות המבוססות על מספר גורמים - גורמים שצריך לחקור ולנתח. אנו מזהים גם תחושות קבוצתיות של דחייה, הדרה, רדיפה והשפלה, כמו גם אי הבנה וחוסר כבוד. כדי לטפל במצב זה, אנו מציעים שימוש בתהליך התערבות לא קונבנציונלי ודתי המעודד פיתוח ראש פתוח ללמוד ולהבין את השקפת העולם והמציאות של האחרים; יצירת מרחב פיזי פסיכולוגי ובטוח ובטוח; הזרקה ובנייה מחדש של אמון משני הצדדים; מעורבות בתהליך דיאלוג רגיש ואינטגרטיבי באמצעות גורמים מתווכים של צד שלישי או מתרגמי השקפת עולם המכונים לעתים קרובות מגשרים אתנו-דתיים ומנחי דיאלוג. באמצעות הקשבה פעילה ורפלקטיבית ועל ידי עידוד שיחה או דיאלוג לא שיפוטיים, הרגשות הבסיסיים יקבלו תוקף, וההערכה העצמית והאמון ישוחזרו. בעוד שהם נשארים מי שהם, הן המהגרים והן חברי הקהילה המארחת יזכו לחיות יחד בשלום ובהרמוניה.

כדי לסייע בפיתוח קווי תקשורת בין ובין גורמים עוינים המעורבים במצב סכסוך זה, ולקדם דו-קיום בשלום, דיאלוג בין-דתי ושיתוף פעולה משותף, אני מזמין אתכם לחקור שני פרויקטים חשובים שהארגון שלנו, המרכז הבינלאומי לגישור אתני-דתי, הוא כרגע עובד על. הראשון הוא הגישור של סכסוכים אתניים ודתיים המעצים מגשרים מקצועיים וחדשים לפתור סכסוכים אתניים, גזעיים ודתיים תוך שימוש במודל מעורב של פתרון קונפליקטים טרנספורמטיבי, נרטיבי ואמוני. השני הוא פרויקט הדיאלוג שלנו המכונה תנועת חיים ביחד, פרויקט שנועד לעזור למנוע ולפתור קונפליקטים אתניים ודתיים באמצעות דיאלוג, דיונים בלב פתוח, הקשבה חמלה ואמפתית וחגיגת גיוון. המטרה היא להגביר את הכבוד, הסובלנות, הקבלה, ההבנה וההרמוניה בחברה.

עקרונות הדיאלוג הבין-דתי שנדונו עד כה נתמכים במסגרת חופש הדת. באמצעות עקרונות אלו, האוטונומיה של הצדדים מקבלת תוקף, וייווצרו מרחבים שיקדמו הכלה, כיבוד השונות, זכויות הקשורות לקבוצה, לרבות זכויות המיעוטים וחופש הדת.

תודה על ההקשבה!

שיתוף

מאמרים נוספים

דתות באיגבלנד: גיוון, רלוונטיות ושייכות

דת היא אחת התופעות החברתיות-כלכליות עם השפעות בלתי ניתנות להכחשה על האנושות בכל מקום בעולם. עד כמה שזה נראה מקודש, הדת חשובה לא רק להבנת קיומה של כל אוכלוסייה ילידית, אלא יש לה גם רלוונטיות למדיניות בהקשרים הבין-אתניים וההתפתחותיים. עדויות היסטוריות ואתנוגרפיות על ביטויים ומינוחים שונים של תופעת הדת יש בשפע. אומת האיגבו בדרום ניגריה, משני צדי נהר הניגר, היא אחת מקבוצות התרבות היזמיות השחורות הגדולות באפריקה, עם להט דתי שאין לטעות בו המערבת פיתוח בר-קיימא ואינטראקציות בין-אתניות בגבולותיה המסורתיים. אבל הנוף הדתי של איגבלנד משתנה ללא הרף. עד 1840, הדתות השלטות של האיגבו היו ילידיות או מסורתיות. פחות משני עשורים לאחר מכן, כשהחלה פעילות מיסיונרית נוצרית באזור, שוחרר כוח חדש שבסופו של דבר ישנה מחדש את הנוף הדתי הילידי של האזור. הנצרות גדלה לגמד את הדומיננטיות של האחרונה. לפני מאה שנה לנצרות באיגבלנד, קמו האיסלאם ודתות פחות הגמוניות אחרות כדי להתחרות בדתות האיגבו הילידים ובנצרות. מאמר זה עוקב אחר הגיוון הדתי והרלוונטיות התפקודית שלו להתפתחות הרמונית באיגבלנד. הוא שואב את הנתונים שלו מיצירות שפורסמו, ראיונות וחפצי אמנות. היא טוענת שככל שדתות חדשות צצות, הנוף הדתי של האיגבו ימשיך להתגוון ו/או להסתגל, בין אם לכלול או בלעדיות בין הדתות הקיימות והמתעוררות, להישרדותו של האיגבו.

שיתוף

המרה לאסלאם ולאומיות אתנית במלזיה

מאמר זה הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר המתמקד בעליית הלאומיות והעליונות המלאית האתנית במלזיה. בעוד שניתן לייחס את עליית הלאומיות המלאית האתנית לגורמים שונים, מאמר זה מתמקד במיוחד בחוק הגיור האסלאמי במלזיה והאם הוא חיזק או לא את תחושת העליונות המלאית האתנית. מלזיה היא מדינה רב-אתנית ורב-דתית שקיבלה את עצמאותה ב-1957 מהבריטים. המלזים, בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ראו מאז ומתמיד את דת האסלאם כחלק בלתי נפרד מזהותם המפרידה אותם מקבוצות אתניות אחרות שהובאו למדינה במהלך השלטון הקולוניאלי הבריטי. בעוד שהאסלאם היא הדת הרשמית, החוקה מאפשרת לנהוג בדתות אחרות בדרכי שלום על ידי מלזים שאינם מלזים, כלומר הסינים האתניים וההודים. עם זאת, החוק האסלאמי השולט בנישואים מוסלמים במלזיה הורה שלא-מוסלמים להתאסלם אם הם רוצים להינשא למוסלמים. במאמר זה, אני טוען שחוק הגיור האסלאמי שימש ככלי לחיזוק תחושת הלאומיות המלזית האתנית במלזיה. נתונים ראשוניים נאספו על סמך ראיונות עם מוסלמים מלאים הנשואים ללא מלזים. התוצאות הראו שרוב המרואיינים במלזיה רואים בהתמרה לאסלאם הכרחית כנדרש על פי הדת האסלאמית וחוק המדינה. בנוסף, הם גם לא רואים סיבה מדוע לא-מלזים יתנגדו להתאסלם, שכן בעת ​​נישואים, הילדים ייחשבו אוטומטית למלאים לפי החוקה, שמגיעה גם עם מעמד וזכויות יתר. דעותיהם של לא-מלזים שהתאסלמו התבססו על ראיונות משניים שנערכו על ידי חוקרים אחרים. מכיוון שלהיות מוסלמי מקושר להיותו מלאי, רבים שאינם מלזים שהמירו את דתם חשים שנגזלו מתחושת הזהות הדתית והאתנית שלהם, וחשים לחצים לאמץ את התרבות המלאית האתנית. למרות ששינוי חוק הגיור עשוי להיות קשה, דיאלוגים בין-דתיים פתוחים בבתי ספר ובמגזרים הציבוריים עשויים להיות הצעד הראשון להתמודדות עם בעיה זו.

שיתוף